اثرالتكرار والمقابلة في الاساطير السومرية والاكدية على رسم مبنى القافية الداخلية في العهد القديم

Abstract

   עם התחלת האפיקה העתיקה בשפה האכדית " היתה נודעה בה חמשת צורות שונות של ריתמוס  (rhythem)מסוים הן: בתים (חרוזים) רגילים(פסוק בתנ''ך) , בתים כפולים ,קבוצות מחוברים ב"בתים", ("סטרופות"– פניה), המהווים יחידות קומפוזיציוניות-מטריות מלוכדות. ,קבוצות מבתים שאינן הברתיות ,זאתאומרת : אינן נחרזות בתוך הטעמה ריתמית ), חזרה תדירותית , שלפי דעתנו אינו הולם את התוכן או את הרוח של האפיקה אלא גם מעיד על השתתפותו המקורית במבניה הפונולוגי , ומאידך גסא משקלי האפיקה ומקצביה הם עניין אינטימי לגבי המשורר ולגבי יצירתו.  על-פי-רוב אין אנו יכולים להצביע על מקורם וגורמיהם.  ולא זו בלבד, אלא שבדרך כלל נעלמים מניעי הריתמוס של השיר גם מהכרתו, אבל בדרך כלל יכולים להצביע על צורות החזרות המבוססות על מציאת ההטעמה הריתמית הפנימית הענין העוזר לנו להכיח את מציאת ההופעות הפונולוגיות בשפה האכדית  דרך ניתוח פונטי של האפיקות  העיראקיות העתיקות כדי להבין את מבניהו ו מגמתיו לפי תורת ההגיים (הפונולוגיה)  .והשפעתיו על המבנה הרתמי הכללי של הגרסה התנ''כי. (1)

זאת אמרת ,הריתמוס הפונטי (rhythmic strees) המבוסס על ההשפעה במישרין על חוש השמע , כדי שיחזר  על ההכרה הפנימית והמדעית אצל אודינט , ויעש רשם בכוחו השכלי והדמיוני שמתגשם דרך המסגרת התחבירית המוארגנת כתנועות ועצורים ומבטאים מתחלקים לפי חלוקה פונטית  הסופר מתאחז בה על ההחזרהreptetion))והחלוקה (division) ,ולפעמים על ההקבלה(.(parallelism  (2)

בכלל אפשר לאמר- כי המניעים למסכת הכללית של מקצבי האפיקה היא הלשון, המבנה הצלילי ,והריתמי שלה.  והיא המכוונת את קצב הרגשתו של המשורר, והרי היא חוזרת וקובעת לעצמה במשך הזמן את הדפוסים ואת המקצבים הטבעיים לה. כך יכולים לאמר כי האפיקה האכדית  הגיעה אחרי גלגולים רבים וצורות ריתמיות שונות אל דגמה אידיאלית.