The Effective Ideology of Benjamin Tammuz’s Works

Abstract

Benjamin Tammuz is one of the pioneers of Canaan ideology in Israel. He has been chosen due to the huge number of his literary works which tackle the issues of the Canaan ideology that is characterized by principles and axioms of the Zionist ideology including its different fields of interest such as ideology, politics, culture and religion. Tammuz’s literary works focus on the short story and the novel and in that they reflect two stages of his life. The first is about his belief in the Canaan Movement while the second is about how he gave up this belief and adopted the Zionist ideology once again.

     In his literary works, Tammuz uses his ideology to reflect how deep the contradiction the Israeli society feels with against the real and actual history of the region on one hand and a number of allegations set apart from the human and ethical principles and values on the other hand. These inhuman and unethical principles and values are represented by such claims as the right to impose power on the land-the claim which admits only one side’s right of return and denies the other sides.

     Although they may appear to have another aim, all these allegations and claims have been well manipulated to serve the Zionist ideology. Tammuz, in fact, is one best example of this ideological contradiction in that he began as a Canaan ideology advocate and ended as a Zionist.

      The study deals briefly with the Zionist Movement especially in terms of attitudinal aspects of similarity and dissimilarity found between it and the Canaan ideology. Due to the huge number of studies and researches that deal with the Zionist ideology, the present study focuses only on what relates to its subject-matter.

      Generally, the thought of the Canaan Movement, its pioneers and achievements have been surveyed. As for the practical storytelling samples, The Canaan thought adopted by Benjamin Tammuz, his numerous works and other characteristic features as well as an analysis of Tammuz’s own ideology and political identity have also been surveyed in this study.

בנימין תמוז היה אחד מחלוצי האידיאולוגיה הכנענית בישראל. בחרנו בדמות זו בגלל השפע ביצירתו הספרותית. מנקודת מבט שיצירותיו עוסקות בתוכני האידיאולוגיה הכנענית שהתאפיינה בביקורת כנגד הרבה מיסודותיה של האידיאולוגיה הציונית ועקרונותיה, במגוון הכיוונים האידיאולוגיים, הפולטיים, התרבותיים והדתיים. גם כן יצירתו הספרותית מתמקדת בסיפור הקצר והרומן. כי אם הוא משקף את שני שלבים מחייו, הראשון אמונתו ברעיונות הזרם הכנעני, וזה השני נסיגתו מאמונה זו וחזרה בתושבה לחוג האידיאולוגיה הציונית. כך גם הוא מגלם את רעיונו בעבודותיו הספרותיות (בסיפורת), עומק הסתירה שמתפרצת בחברה הישראלית בין המציאות ההיסטורית האמיתית של האיזור לבין מגוון של טענות מבוססות על יסודות עומדות בניגוד לערכים והמוסרים האנושיים, כטענת העליונות לשלוט בארץ, וטענת זכות השיבה של צד, תוך הזנחת זכות השיבה של צד אחר. הואיל וכל הטענות וההאשמות נועדו הטיב כדי לשרת את האידיאולוגיה הציונית, אפילו שהן ציירו בבגד חדש. למעשה, בנימין תמוז הוא דוגמה טובה לכך, שהתחיל במחשבה כנענית והסתיים בנטייה ציונית.

המחקר הזה מתייחס לרעיון מקוצר על התנועה הציונית, במיוחד לגבי ההקרבה וההתרחקות ביניהם לבין האידיאולוגיה הכנענית. בשל המספר הרב של המחקרים שהוגשו על האידיאולוגיה הציונית, לכן ההצגה הייתה מוגבלת בנושא המחקר. אחרי כן, הצגת רעיונות התנועה הכנענית בדרך כלל, וחלוציה ותוצאותיה. יתר על כן, הוצגו דוגמאות ישומייות מיצירתו הספרותית על מינת להוכיח את הרעיון הכנעני אצל בנימין תמוז, וגיוון יצירותיו, ומאפייני יצירותיו, וניתוח האוטובוגרפיה מתוך הבחנת זהותו העצמאית, האידיאולוגית והפוליטית.

בחירת נושא חקר הרעיון הכנעני ביצירתו של בנימין תמוז, באה כי אנו רואים היא יצאה לאור בספרות העברית החדשה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, ושפע יצירות הסופרים השייכים לה כמו מנהיגה יונתן רטוש, והאישות השנית בה בנימין תמוז ועמוס קנין ואמיר אהרון ועוד, בנימין תמוז הביע על הרעיון הכנעני באופן מובהק ביצירתו הסיפורתית, כאשר הוא התחיל כתיבתו הספרותית משוכנע במגמה הכנענית שנושאת רעיונות מהפכיים. כתיבתו הסתיימה בשיבה לחוג האידיאולוגיה הציונית בשיבוץ בחלק ממרכיבי הרעיון הכנעני. למרות הנסיגה מכנענית, אך הוא נשאר עד כתביו האחרונים מאמין בכך, במיוחד ביחס לצורת המוסר של הדמויות היהודיות בסיפוריו, כוללת הגיבור, שנראות להפך המציאות כאנשים שומרים על הערכים והעקרונות. אף על פי,  שם מסתמכים על כוח גופני ונפשי עבור הפרט, והכוח הצבאי עבור הקבוצה (ישראל).

הרי כבר ניתחנו את זה בתת-סעיף מיוחד, שמשלב בין האידיאולוגיה הציונית לבין הרעיון הכנעני על ידי סיפור "סבון" 1948, נוסף על כן, המחקר התייחס לקשר ההדוק לארץ והאהדה כלפי הערבים, ואת שורשיהם המקוריים ברעיון הכנעני בסיפור (מעשה בעץ זית) 1951. אחרי כך, המחקר טיפל ברעיון תיחלת תחרות עזה בין שני העמים על ארץ מסוימת שלפי סוף הסיפורים אינה יכולה לספוג אלא רק עם אחד, תוך כדי סיפורו (תחרות שחייה) 1967. במחקר הזה גם הצגה לאלמנט שמתמקד בכוח כדי להשתלט על הארץ על ידי צד אחד, מתוך הסיפור (הפרדס) שנכתב גם ב-1967. דבר זה כבר נראה ברור בסיפורו (יעקוב) 1971. המחקר מסתיים בנקודת שבהן השתלטה האידיאולוגיה הציונית על מגמות בנימין תמוז ברומן (מינוטאור) 1980. לבסוף סיכמנו את הממצאים של המחקר הזה.