طرق تمثيل التهجئة في اللغة العبرية وسيلة ترجمة لفهم العناصر المعجمية

Authors

  • عبدالستار عدنان حسين

DOI:

https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss26.440

Abstract

The perception of affinity to understand the translation of lexical items in Hebrew depends on many factors and will be expected to vary significantly among the speakers. Semantic linkage between words can be established on the basis of different types of associations and affiliations which can be quite unique. For the purposes of the discussion here, the term "reference" will be used in a much more limited sense, ie, the context holds between lexical items, which are supposed to be sectional reference through the neglect of the sector of morphological morphology, within the framework of generative linguistics. In recent years, several models, which try to express the relationship between lexical items in an insightful manner. Arguing that certain words stand in the prediction paradigm and implicit prediction is made that the speakers will catch them close; That these words are considered semantically related and that the differences in their phonetic properties are predictable. In other words, there is a psychological reality behind the surface paradigm

References

. גודשינסקי, שרה ג., אוריינות: ההשפעה הגוברת של הבלשנות, האג: מוטון, 1976, עמ '123-125.
2. Lightner, תיאודור מ ', תפקיד מורפולוגיה הגזירה בדקדוק גנרי, שפה, 1975, PP. 617-635.
3. רוב המילים בשפות שמיות (להוציא חלקיקים ושמות עצם בסיסיים) מורכבות משלד של עיצור, הנקרא באופן מסורתי העיצורים הרדיקליים, המרכיבים יחד את השורש (שורש עברית). שורשים הם בעיקר צדדית למרות שורשים מרובעת קיימים גם כן. הסימון המסורתי הוא להתייחס הרדיקלי הראשון כמו השני כמו השלישי כמו.
4. דפוס מורכב רצפים תנועה רציפה עשויים לכלול תחילית אחת או יותר סיומות. הדפוס המורפולוגי של הפועל ידוע באופן מסורתי, בעוד שמופיע שם עצם / שם תואר.
5. בלאו, יהושע, על פסאודו-תיקונים בכמה שפות שמיות, תל-אביב, 1970, עמ '48-48.
6. רוזן, חיים, עברית, תל אביב, 1956, עמ '. 25-30.
7. בעוד שהמתאם בין שורש למשמעות הוא המקרה הנפוץ יותר, ניתן למצוא דוגמאות שבהן לא קיים קשר שקוף כזה. בחלק מהמקרים ניתן לייחס את המצב הסינכרוני לשינויים היסטוריים שהובילו למיזוג של שורשים שונים, כדלקמן: צבע-צבע פרוטו שמית b-g
8. אבל: אצבע-הצביע שמי פרוטו ص-ب-ع
א. דוגמאות אחרות שבהן אלמנט עיצוני אינו משקף ליבה ייחודית של משמעות הן:
אני. ח-ל-חל / חלל-חלל
9. ח-ל-ם / חלום-החלים
10. צבת, מתתיהו, כוונות נלמדות ופיתוח חופשי בעברית המודרנית, רבעון שיין, 1958, 14: 135-8.
11. שקול דוגמה דומה של מילים בעברית של התצורה Caccan כגון: רשלן פחדן .שקרן אם כל מטופל כנגזרת של הפועל, כמה כללים יצטרכו להניח כי פעלים המקביל הם שקר-פחד, תרשל בהתאמה.
א. בכל מקרה יש להחליף דפוסים קוליים שונים.
12. ברקאי, מלאכי, בעיות בפונולוגיה של העברית הישראלית, אורבנה, 1972, עמ '68-68.
13. בעיה נוספת היא בחירת בסיס. קריטריון זה אינו ישים כאן: שקול את המקרה שבו כמה מילים הן של התצורה C1VC2VC3, איזה מהם זכאי כבסיס?
צלם-צלם-אכל-אכל הבחירה היא בבירור שרירותית וגם לא פותרת בעיה זו; אם הפועל מוגדר כמו מורפולוגי bas בכל מקרה אדום יהיה נגזרת של התא
14. בן חיים, זאב, עיונים במסורות הלשון העברית, מדריד, 1954, עמ '84-84.
15. כדי להגדיל את מלאי השורשים העבריים על ידי "יצירת", שילובים של אלמנט עיצוני. לדפוסים יש גם לעתים קרובות משמעות סמנטית מובהקת הקשורה אליהם, כגון מפתיח / מסעדה, אם כי חריגים אינם בשום אופן מכתב נדיר ולא "מקום שבו אחד כותב" משבר אינו מכשיר לשבירה.
16. בלאן, חיים, מדגם של שיחה משכילה בין הרווקות, אוניברסיטת הרווארד, 1960, עמ '20-22.
17. בלאו, יהושע, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים, תשכ"ז, עמ '48-48.
18. הוקט, צ'ארלס פ ', קורס בבלשנות עברית מודרנית, ניו-יורק, 1958, עמ' 12-16.
19. בעל בית, וו 'פרד, ספקולציות לשוניות, קיימברידג': הוצאת האוניברסיטה, 1971, PP.101-104.
20. ויינברג, ורנר, מגמות ביציאת הפונולוגיה הקלאסית, כתב-עת לשמות שמיים 8, 17-8-1966.
המקורות
-גודשינסקי, שרה ג., אוריינות: ההשפעה הגוברת של הבלשנות, האג: מוטון, 1976,
-תיאודור מ ', תפקיד מורפולוגיה הגזירה בדקדוק גנרי, שפה, 1975
- בלאו, יהושע, על פסאודו-תיקונים בכמה שפות שמיות, תל-אביב, 1970
- רוזן, חיים, עברית, תל אביב, 1956.
- צבת, מתתיהו, כוונות נלמדות ופיתוח חופשי בעברית המודרנית, רבעון שיין, 1958.
- ברקאי, מלאכי, בעיות בפונולוגיה של העברית הישראלית, אורבנה, 1972.
-בן חיים, זאב, עיונים במסורות הלשון העברית, מדריד, 1954
- בלאן, חיים, מדגם של שיחה משכילה בין הרווקות, אוניברסיטת הרווארד, 1960.
- בלאו, יהושע, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים, תשכ"ז
- הוקט, צ'ארלס פ ', קורס בבלשנות עברית מודרנית, ניו-יורק, 1958
- בעל בית, וו 'פרד, ספקולציות לשוניות, קיימברידג': הוצאת האוניברסיטה, 1971
- ויינברג, ורנר, מגמות ביציאת הפונולוגיה הקלאסית, כתב-עת לשמות שמיים 8, 17-8-1966

Downloads

Published

2019-03-05

Issue

Section

بحوث متفرقة

How to Cite

حسين ع. ع. (2019). طرق تمثيل التهجئة في اللغة العبرية وسيلة ترجمة لفهم العناصر المعجمية. Lark, 9(4). https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss26.440