طرق تمثيل التهجئة في اللغة العبرية وسيلة ترجمة لفهم العناصر المعجمية

المؤلفون

  • عبدالستار عدنان حسين

DOI:

https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss26.440

الملخص

يعتمد مفهوم التقارب لفهم ترجمة المواد المعجمية في العبرية على العديد من العوامل، ويتوقع أن تتغير بشكل كبير بين المتحدثين. ويمكن إنشاء الربط الدلالي بين الكلمات على أساس أنواع مختلفة من التجمعات والانتماءات التي يمكن أن تكون فريدة من نوعها تماما. ولأغراض المناقشة هنا، سوف يستخدم مصطلح "مرجع" بمعنى محدود للغاية، أي أن السياق يحمل بين العناصر المعجمية، التي يفترض أن تكون مرجعية قطاعية من خلال إهمال قطاع التشكل المورفولوجي، ضمن إطار اللغويات التوليدية. في السنوات الأخيرة، عدة نماذج، والتي تحاول التعبير عن العلاقة بين العناصر المعجمية بطريقة ثاقبة. إن القول بأن بعض الكلمات تقف في نموذج التنبؤ والتنبؤ الضمني بأن المتكلمين سيصطدمون بها؛ أن هذه الكلمات تعتبر ذات صلة دلاليا وأن الاختلافات في خصائصها الصوتية يمكن التنبؤ بها. وبعبارة أخرى، هناك واقع نفسي وراء نموذج السطح.

المراجع

. גודשינסקי, שרה ג., אוריינות: ההשפעה הגוברת של הבלשנות, האג: מוטון, 1976, עמ '123-125.
2. Lightner, תיאודור מ ', תפקיד מורפולוגיה הגזירה בדקדוק גנרי, שפה, 1975, PP. 617-635.
3. רוב המילים בשפות שמיות (להוציא חלקיקים ושמות עצם בסיסיים) מורכבות משלד של עיצור, הנקרא באופן מסורתי העיצורים הרדיקליים, המרכיבים יחד את השורש (שורש עברית). שורשים הם בעיקר צדדית למרות שורשים מרובעת קיימים גם כן. הסימון המסורתי הוא להתייחס הרדיקלי הראשון כמו השני כמו השלישי כמו.
4. דפוס מורכב רצפים תנועה רציפה עשויים לכלול תחילית אחת או יותר סיומות. הדפוס המורפולוגי של הפועל ידוע באופן מסורתי, בעוד שמופיע שם עצם / שם תואר.
5. בלאו, יהושע, על פסאודו-תיקונים בכמה שפות שמיות, תל-אביב, 1970, עמ '48-48.
6. רוזן, חיים, עברית, תל אביב, 1956, עמ '. 25-30.
7. בעוד שהמתאם בין שורש למשמעות הוא המקרה הנפוץ יותר, ניתן למצוא דוגמאות שבהן לא קיים קשר שקוף כזה. בחלק מהמקרים ניתן לייחס את המצב הסינכרוני לשינויים היסטוריים שהובילו למיזוג של שורשים שונים, כדלקמן: צבע-צבע פרוטו שמית b-g
8. אבל: אצבע-הצביע שמי פרוטו ص-ب-ع
א. דוגמאות אחרות שבהן אלמנט עיצוני אינו משקף ליבה ייחודית של משמעות הן:
אני. ח-ל-חל / חלל-חלל
9. ח-ל-ם / חלום-החלים
10. צבת, מתתיהו, כוונות נלמדות ופיתוח חופשי בעברית המודרנית, רבעון שיין, 1958, 14: 135-8.
11. שקול דוגמה דומה של מילים בעברית של התצורה Caccan כגון: רשלן פחדן .שקרן אם כל מטופל כנגזרת של הפועל, כמה כללים יצטרכו להניח כי פעלים המקביל הם שקר-פחד, תרשל בהתאמה.
א. בכל מקרה יש להחליף דפוסים קוליים שונים.
12. ברקאי, מלאכי, בעיות בפונולוגיה של העברית הישראלית, אורבנה, 1972, עמ '68-68.
13. בעיה נוספת היא בחירת בסיס. קריטריון זה אינו ישים כאן: שקול את המקרה שבו כמה מילים הן של התצורה C1VC2VC3, איזה מהם זכאי כבסיס?
צלם-צלם-אכל-אכל הבחירה היא בבירור שרירותית וגם לא פותרת בעיה זו; אם הפועל מוגדר כמו מורפולוגי bas בכל מקרה אדום יהיה נגזרת של התא
14. בן חיים, זאב, עיונים במסורות הלשון העברית, מדריד, 1954, עמ '84-84.
15. כדי להגדיל את מלאי השורשים העבריים על ידי "יצירת", שילובים של אלמנט עיצוני. לדפוסים יש גם לעתים קרובות משמעות סמנטית מובהקת הקשורה אליהם, כגון מפתיח / מסעדה, אם כי חריגים אינם בשום אופן מכתב נדיר ולא "מקום שבו אחד כותב" משבר אינו מכשיר לשבירה.
16. בלאן, חיים, מדגם של שיחה משכילה בין הרווקות, אוניברסיטת הרווארד, 1960, עמ '20-22.
17. בלאו, יהושע, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים, תשכ"ז, עמ '48-48.
18. הוקט, צ'ארלס פ ', קורס בבלשנות עברית מודרנית, ניו-יורק, 1958, עמ' 12-16.
19. בעל בית, וו 'פרד, ספקולציות לשוניות, קיימברידג': הוצאת האוניברסיטה, 1971, PP.101-104.
20. ויינברג, ורנר, מגמות ביציאת הפונולוגיה הקלאסית, כתב-עת לשמות שמיים 8, 17-8-1966.
המקורות
-גודשינסקי, שרה ג., אוריינות: ההשפעה הגוברת של הבלשנות, האג: מוטון, 1976,
-תיאודור מ ', תפקיד מורפולוגיה הגזירה בדקדוק גנרי, שפה, 1975
- בלאו, יהושע, על פסאודו-תיקונים בכמה שפות שמיות, תל-אביב, 1970
- רוזן, חיים, עברית, תל אביב, 1956.
- צבת, מתתיהו, כוונות נלמדות ופיתוח חופשי בעברית המודרנית, רבעון שיין, 1958.
- ברקאי, מלאכי, בעיות בפונולוגיה של העברית הישראלית, אורבנה, 1972.
-בן חיים, זאב, עיונים במסורות הלשון העברית, מדריד, 1954
- בלאן, חיים, מדגם של שיחה משכילה בין הרווקות, אוניברסיטת הרווארד, 1960.
- בלאו, יהושע, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים, תשכ"ז
- הוקט, צ'ארלס פ ', קורס בבלשנות עברית מודרנית, ניו-יורק, 1958
- בעל בית, וו 'פרד, ספקולציות לשוניות, קיימברידג': הוצאת האוניברסיטה, 1971
- ויינברג, ורנר, מגמות ביציאת הפונולוגיה הקלאסית, כתב-עת לשמות שמיים 8, 17-8-1966

التنزيلات

منشور

2019-03-05

إصدار

القسم

بحوث متفرقة

كيفية الاقتباس

حسين ع. ع. (2019). طرق تمثيل التهجئة في اللغة العبرية وسيلة ترجمة لفهم العناصر المعجمية. لارك, 9(4). https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss26.440