التقابل الداخلي في سفري ارميا واشعيا

المؤلفون

  • رياض عبد ابراهيم

DOI:

https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss30.274

الملخص

يعد كتاب التوراة احد المصادر المهمة في الدراسات اللغوية والادبية لما يحتويه من بناء لغوي وادبي وفكري وفلسفي .يهتم هذا البحث بدراسة مهمة لاحد العناصر الاساسية الشعر التوراتي , التي تؤلف وحدة متكاملة ومتداخلة يكون فيها البناء اللغوي اساس هذه العناصر المشتركة . يتناول هذا البحث قضية التقابل باعتباره احد الاقسام الاساسية اللغوية في بناء النص التوراتي وخاصة الجوانب الادبية واهمها الشعر التوراتي .التقابل هو ان يكون التشابه في بناء البيت الشعري التوراتي من حيث عدد المفردات في البيت الواحد او من حيث الترادف في البيت الواحد او التضاد وغيرها من أشكال البناء اللغوي للتقابل في النص الواحد والتعريف ايضآ بالتقابل ووظيفته واقسامه بشكل عام والتقابل الداخلي بشكل خاص والذي يعتبر من اهم اقسام التقابل واكثرها خصوصية لكونه يقوم على بناء فكرة متكاملة او فكرة مشتركة تكونها مجموعة من الابيات الشعرية داخل النص الواحد باسلوب بلاغي وبتعابير وبناء لغوي , حيث تتكون المضمون الواحد بين ابيات شعرية لاتكون مبنية على الصدر والعجز في البيت الواحد بل على الصدر والعجز في بيت شعري اخر او في صدر شعري اخر , بمعتى لاتكون هذه الابيات الشعرية متسلسلة بل تكتمل الفكرة بمختلف الابيات في البناء الشعري الواحد وبشكل متناسق ومقبول لغويآ. لذا وقع اختيارنا على سقري أرميا واشعيا لما يتميزان به من بناء لغوي رصين واسلوب ادبي متميز يكون فيها التقابل الداخلي واضحآ بشكل مفهوم ومقبول للقاريء.

المقاييس

يتم تحميل المقاييس...

المراجع

1- א . מ . הברמן , כתב לשון וספר , פרקי עיון , ירושלים , עמ"154-149.
2- הרן,יחזקאל,תקופות המוסדות במקרא, עיונים היסטוריים,תלאביב ,תשל"ג,עמ"34-38 .
3-ש"ד הבלין, הערך "תלמוד בבלי", האנציקלופדיה העברית, כרך לב, עמ"38-41.
4-ע"צ מלמד, מבוא לספרות התלמוד, ירושלים, תשכ"ב, עמ"213-221.
5-שרשבסקי ב"צ,"קידושין ונישואין",דיני משפחה, ירושלים תשנ"ג, עמ"102-108.
6-איילי,מ.,הלכה ואגדה באיורי הגדות,עלי שיח 1982, עמ"123-129.
7-הירש ליפמאן, גבריאל, שפה ברורה,ירושלים,תשכ"ז, עמ"17-21.
8-ע"צ מלמד,שם, עמ"241-245.
9- שרשבסקי ב"צ,שם, עמ"116-119.
10-אבניאון ,איתן, מילרי במילה ,ישראל, 2000, עמ"254-262.
11-איילי,מ, שם,עמ"136-143.
12 -בן-יהודה, המבוא הגדול, מילון העברית הישנה והחדשה, ירושלים ת"ש, עמ"7-
13-צ' בר-אשר, "לשון חכמים", ספר היובל לרב מרדכי ברויאר (עורך: מ' בר-אשר), ירושלים תשנ"ב , עמ"168-172.
14-דר טלשיר, "העברית בימי הבית השני - בית גידולה וגלגוליה", מחקרי תלמוד ב ירושלים תשנ"ג, עמ"26-33.
15-א' קומר, "לשון חז"ל", ספר חנוך ילון, ירושלים, קובץ א,תש"מד, עמ"87-101.
16-דר טלשיר,שם, עמ"88-94.
17-ד' קוטשר, "לשון חכמים -מה טיבה",תרבות וספרות, 1956, עמ"13-18.
18-א' קומר,שם, עמ"127-131.
19-ש' שרביט, "התגבשות מחקרה של לשון חכמים", שנתון בר-אילן יח-יט תשמ"ב , עמ"134-139.
20-י' כהן, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים, תשי"ט, עמ"69-72.
21-ו' בן-חיים, צורת הכינויים החבורים -ךָ, -תָ, -הָ במסורותיה של הלשון העברית, ספר שמחה, אסף, ירושלים תשי"ג, עמ"109-114.
22-מ' לכשר, "מעמדה של העברית המקראית המאוחרת בין לשון המקרא ללשון חכמים", מחקרים בלשון, ירושלים תשמ"ז, עמ"20-26.
23-תב"ע צרפתי, "עיונים בסמנטיקה של לשון חז"ל ובדרשותיהם", לשוננו כט (תשכ"ה ), עמ"45-53.
24-בועז הוס, "חכם עדיף מנביא", קבלה ד (תשנ"ט), עמ"208-215.
25-מושה אידל, קבלה היבטים חדשים, ירושלים תשנ"ג, עמ"61-67.
26-E. Y. Kutscher, A History of the Hebrew Language, Jerusalem-Leiden 1982,p.138-144. . .
27-M. H. Segal, Mishnaic Hebrew and its Relation to Biblical Hebrew and to Aramaic, JQR (1908),p.89-92. .
מקורות:
1- א . מ . הברמן , כתב לשון וספר , פרקי עיון , ירושלים , עמ" .
2- הרן,יחזקאל,תקופות המוסדות במקרא, עיונים היסטוריים,תלאביב ,תשל"ג.
3-ש"ד הבלין, הערך "תלמוד בבלי", האנציקלופדיה העברית, כרך לב.
4-ע"צ מלמד, מבוא לספרות התלמוד, ירושלים, תשכ"ב.
5-שרשבסקי ב"צ, "קידושין ונישואין", דיני משפחה, ירושלים תשנ"ג.
6-איילי,מ.,הלכה ואגדה באיורי הגדות,עלי שיח 1982.
7-הירש ליפמאן, גבריאל, שפה ברורה,ירושלים,תשכ"ז.
8-אבניאון ,איתן, מילרי במילה ,ישראל, 2000.
9 -בן-יהודה, המבוא הגדול, מילון העברית הישנה והחדשה, ירושלים ת"שי.
10-צ' בר-אשר, "לשון חכמים", ספר היובל לרב מרדכי ברויאר (עורך: מ' בר-אשר), ירושלים תשנ"ב .
11-דר טלשיר, "העברית בימי הבית השני - בית גידולה וגלגוליה", מחקרי תלמוד ב ירושלים תשנ"ג.
12-א' קומר, "לשון חז"ל", ספר חנוך ילון, ירושלים, קובץ א,תש"מד.
13-ד' קוטשר, "לשון חכמים -מה טיבה",תרבות וספרות, 1956.
14-ש' שרביט, "התגבשות מחקרה של לשון חכמים", שנתון בר-אילן יח-יט תשמ"ב .
15-י' כהן, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים, תשי"ט.
16-ו' בן-חיים, צורת הכינויים החבורים -ךָ, -תָ, -הָ במסורותיה של הלשון העברית, ספר שמחה, אסף, ירושלים תשי"ג.
17-מ' לכשר, "מעמדה של העברית המקראית המאוחרת בין לשון המקרא ללשון חכמים", מחקרים בלשון, ירושלים תשמ"ז.
18-תב"ע צרפתי, "עיונים בסמנטיקה של לשון חז"ל ובדרשותיהם", לשוננו כט (תשכ"ה ) .
19-בועז הוס, "חכם עדיף מנביא", קבלה ד (תשנ"ט) .
20-מושה אידל, קבלה היבטים חדשים, ירושלים תשנ"ג.
E. Y. Kutscher, A History of the Hebrew Language, Jerusalem-Leiden 1982, . 21 .
22-M. H. Segal, Mishnaic Hebrew and its Relation to Biblical Hebrew and to Aramaic, JQR (1908), .
סיכום:
המחקר התענין בספרי ירמיהו וישעיהוו הם מן הספרים הכוללים סוגים חשובים מבחינת הבנין הלשוני הספרותי והדקדוקי,ראוי לציין כי הספרים הללו שאנו עוסקים בהם כוללים אמצעים מיליציים שונים,לכן זאת הסיבה החשובה שבחרנו את הספרים על בסיס פירוש אחד הצדדים החשובים מבחינה לשונית התקבולת פנים אחד מסוגי התקבולת שנחשבת מהמורכבים העיקריים בשירה תנכית. התקבולת אחד האמצעים המקובלים בשירה התנכית שמתבסס על משפטים בעלי תוכן מקביל הבאים זה לצד זה،בדרך כלל יש בתקבולת שני משפטים כאלה، אך ייתכן להעמיד גם מספר רב יותר של משפטים מקבילים זה אחר זה،התוכן המקביל עשוי להיות דומה זה לזה، אך ניתן להביא בשני איברי התקבולת גם תכנים הפוכים ומנוגדים.התקבולת פנים שלפנינו שונות הן משאר ההתקבולת: שאנו מוצאים בספר מקרא,בגלל מתבטאת לא כל על-ידי מיליצות וניבים דומים-אלא על-ידי מבנה אחד ותוכן משותף. מובן שלא באו בחשבון להקבלה אותם פסוקים,או חצאי פסוקים,המשמשים פסוק-חוזר המחקר מתענין בבעיה לשונית חשובה לכן המחקר כולל שני פרקים בנוסף לתקציר הקדמה סיכום והתוצאות .

التنزيلات

منشور

2019-02-10

كيفية الاقتباس

ابراهيم ر. ع. (2019). التقابل الداخلي في سفري ارميا واشعيا. لارك, 3(30). https://doi.org/10.31185/lark.Vol3.Iss30.274

إصدار

القسم

المقالات